<h1>בה"ג הלכ' עדות</h1>
<h2>דף יט:</h2>
ת"ר שנים שהיו חתומין על השטר ומתו ובאו שנים מן השוק ואמרו ידענו שכתב ידן הוא זה אבל קטנים היו אנוסים היו פסולי עדות היו, הרי אילו נאמנין, ואם יש עדים שהוא כתב ידן או שהיה כתב ידן יוצא ממקום אחר משטר שקרא עליו ערער והוחזק בבית דין, אין נאמנין. (כ'.) קרא עליו ערער אין, לא קרא עליו ערער לא, מסייעא ליה לרבי אסי דא"ר אסי אין מקיימין את השטר משטר שקרא עליו ערער אלא אם כן הוחזק בבית דין. אמרי נהרדעי אין מקיימין את השטר אלא משתי כתובות או משתי שדות והוא שאכלום בעליהן שלש שנים ובשופי. אמר רב שימי רב אשי וביוצא מתחת ידי אחר, דווקא מתחת ידי אחר אבל מתחת ידי עצמו לא, דאמרינן מיחזא חזא וזייף, כי איתיה בידיה מצי מכוין כי ליתיה בידיה לא מצי מכוין.
<h2>דף כ.</h2>
אמר רבי אבהו אין מזימין את העדים אלא בפניהם, ומכחישין את העדים שלא בפניהם. והזמה שלא בפניהם נהי דהזמה לא הויא הכחשה הויא.
תנו רבנן כותב אדם עדותו על השטר ומעיד עליה ואפילו לאחר כמה שנים, ואמר רב הונא והוא שזוכרה מעצמו, ורבי יוחנן אמר אע"פ שאין זוכרה מעצמו. אמר רבא ש"מ מדר' יוחנן הני בי תרי דידעי סהדותא ואינשי חד מיניהו, מדכר ליה חד לחבריה ומידכר ומסהיד, ולא חיישינן דילמא משני. איבעיא להו לעצמו מאי, רב חביבא אמר אפילו לעצמו, מר בר רב אשי אמר לעצמו לא, והילכתא לעצמו לא, ואי צורבא מרבנן הוא אפילו לעצמו, כי הא דרב אשי הוה ידע ליה סהדותא לרב כהנא, א"ל מי דכיר מר ההיא סהדותא, א"ל לא, ולא הכי והכי הוה, לא ידענא, לסוף אידכר רב אשי אזל אסהיד ליה, חזייה לרב כהנא דקא מיהסס, א"ל מי סברת עלך קא סמכינא אנא הוא דרמאי אנפשאי ואידכרי.
<h2>דף כ:</h2>
זה אומר זה כתב ידי וזה כתב ידו של חבירי וזה אומר זה כתב ידי וזה כתב ידו של חבירי, הרי אילו נאמנין, זה אומר זה כתב ידי וזה אומר זה כתב ידי צריך לצרף עמהם אחר דברי ר', וחכמים אומרים אין צריך לצרף עמהם אחר, אלא נאמן אדם לומר זה כתב ידי. אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כחכמים, פשיטא דיחיד ורבים הלכה כרבים, מהו דתימא הלכה כר' מחבירו ואפילו מחביריו, קמ"ל.
<h2>דף כא:</h2>
אמר רב ספרא אמר רבי אבא אמר רב שלשה שישבו לקיים את השטר שנים מהם מכירין חתימות ידי עדים ואחד אינו מכיר, אם עד שלא חתמו, מעידין בפניו וחותם, משחתמו אין מעידין בפניו וחותם. ש"מ תלת, ש"מ עד נעשה דיין וש"מ דיינין שמכירין חתמות ידי עדים אין צריכין להעיד בפניהם וש"מ דיינין שאין מכירין חתמות ידי עדים צריכין להעיד בפני כל אחד ואחד.
<h2>דף כב.</h2>
ועדים שהעידו ושנים העידו עליהם שהם כשרין, אפילו כל ישראל מעידין עליהם שהן פסולין עדותן קיימת, דהוו להו תרין ותרין והעמד ישראל על חזקתן.
<h2>דף כח.</h2>
קיום שטרות בקרובים כשר, דתנן נאמן אדם לומר זה כתב ידו של אבא זה כתב ידו של רבי זה כתב ידו של אחי, מאי טעמא, כיון דקיום שטרות מדרבנן הוא התם עדות מעליתא, וכי מסהיד קרוב עילוי צורתא בעלמא קא מסהיד.
<h2>דף לו:</h2>
אמר רב פפא ש"מ האי שטרא ריעא לא מגבינן ביה. דריעא מחמת מאי, אי נימא דנפק עליה קלא דזיפא הוא דכותה הכא דנפק עלה קלא דזנאי, והאמר רבא יצא עליה שם מזנה בעיר אין חוששין לה, אלא דאתו בי תרי ואמרי לדידהו תבעתנהו באיסורא, דכוותה הכא דאתו בי תרי ואמרי לדידהו אמר להו זייפו לי, בשלמא התם שכיחי פרוצים ואיזדקקו לה אבל הכא אם הוחזק כל ישראל מי הוחזקו, כיון דקא מהדר אזיופי אימר זיופי זייף וכתב.
<h2>דף קה:</h2>
(סנהדרין כ"ט.) האוהב והשונא, איזה הוא אוהב, זה הוא שושבינו, וכמה, א"ר אבינא א"ר ירמיה בר אבא אמר רב כל שבעת ימי המשתה, ורבנן אמרי רבא אפילו מיום ראשון, ולית הילכתא כר' יהודה (דקאמרי) [דקא אמרו ליה] לא נחשדו ישראל על כך, הילכך כשר להעיד לחמיו וחמיו לו דאמר רבא אמר רב נחמן אין הלכה כר' יהודה. אמר רב פפא לא לידון איניש דינא לא למאן דסאני ליה ולא למאן דרחים ליה, דרחים ליה לא חזי ליה חובה, דסאני ליה לא חזי ליה זכותא. הא דרב פפא סייעתא דמתנית' ודבריתא. ת"ר (שם) והוא לא אויב לו יעידנו, ולא מבקש רעתו ידיננו. אשכחן שונא אוהב מנלן, קרי ביה הכי, והוא לא אויב לו ולא אוהב לו יעידנו, ולא מבקש רעתו ולא טובתו ידיננו, מידי אויב ואוהב כתיב, אלא סברא הוא, שונא מאי טעמא דמרחקא דעתיה, אוהב נמי מקרבא דעתיה. ורבנן האי לא אויב לו ולא מבקש רעתו מאי דרשי ביה, אחד לדיין, ואידך כדתניא איסי בן יהודה אומר והוא לא אויב לו אזהרה לשני תלמידי חכמים ששונאין זה את זה שאין יושבין בדין.
